מכללה זה פשרה? מיתוסים נפוצים על לימודים במכללה ומה נכון באמת

עד לפני שנים לא רבות, "הוא לומד במכללה" נאמר לפעמים בטון מתנצל. המכללה נתפסה כתחנה למי שלא עבר את סף הקבלה לאוניברסיטה, ותואר ממנה נחשב, לפחות בעיני חלק מהציבור, לפחות יוקרתי. המציאות השתנתה מאז, אבל חלק מהדעות הקדומות עדיין מסתובבות בשיחות סלון ובקבוצות הווטסאפ של ההורים.

במקום להתווכח בסיסמאות, כדאי לבחון את הטענות אחת אחת. חלקן נשענות על מציאות שהייתה פעם, חלקן נכונות רק בחלק מהמקרים, וחלקן פשוט לא עומדות במבחן. המטרה כאן אינה לשכנע שמכללה עדיפה תמיד, אלא לעזור לכם לקבל החלטה על סמך מידע ולא על סמך תדמית.

אם אתם, או מישהו קרוב, מתלבטים לגבי ההרשמה, המיתוסים הבאים הם נקודת פתיחה טובה לשיחה כנה.

מיתוס ראשון: "תואר ממכללה לא שווה כמו תואר מאוניברסיטה"

מבחינה פורמלית, תואר ממכללה אקדמית מוכרת מאושר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, בדיוק כמו תואר מאוניברסיטה. הוא מאפשר להתקבל לעבודות שדורשות תואר אקדמי, להמשיך ללימודים מתקדמים ולהירשם לגופים מקצועיים שדורשים השכלה אקדמית.

מה כן נכון: בחלק מהתחומים, ובחלק מהארגונים, עדיין יש מעסיקים שמעדיפים בוגרים של מוסדות מסוימים. זו לא חוקיות כללית, אלא העדפה שמשתנה מתחום לתחום. לכן כדאי לברר מה קורה בתחום הספציפי שמעניין אתכם, ולא להסתמך על הכללה.

דרך פשוטה לבדוק את זה היא לחפש מודעות דרושים בתחום שמעניין אתכם ולקרוא מה בדיוק נדרש בהן. ברוב המודעות תמצאו דרישה לתואר רלוונטי, לניסיון או לכישורים מסוימים, ולא לשם של מוסד. שיחה עם שניים או שלושה אנשים שמגייסים עובדים בתחום תשלים את התמונה, ותגלה לכם אם יש העדפות לא כתובות שכדאי להכיר מראש.

מיתוס שני: "מכללה זה למי שלא התקבל לאוניברסיטה"

יש סטודנטים שמגיעים למכללה אחרי שלא התקבלו לתוכנית אחרת, וזה לגיטימי לגמרי. אבל יותר ויותר סטודנטים בוחרים במכללה כבחירה ראשונה ומכוונת: בגלל הקרבה לבית, בגלל מסלולי ערב שמאפשרים לעבוד, בגלל תוכנית לימודים מעשית או בגלל כיתות קטנות.

מה כן נכון: סף הקבלה בחלק מהמכללות נמוך יותר מבאוניברסיטאות המבוקשות. אבל סף קבלה מודד את מי שנכנס, לא את מה שקורה בפנים. בוגר שעבד קשה במשך שלוש שנים יוצא עם ידע ויכולות, בלי קשר לציון הפסיכומטרי שאיתו נכנס.

יתרה מזו, יש מכללות שבהן תוכניות מסוימות מבוקשות מאוד ותנאי הקבלה אליהן גבוהים. ההנחה שכל מכללה פתוחה לכל מי שמגיע פשוט אינה נכונה, וכדאי לבדוק את הדרישות של כל תוכנית בנפרד.

מיתוס שלישי: "הלימודים במכללה קלים יותר"

סטודנטים שעברו בין מוסדות מספרים לא פעם שהעומס במכללה היה דווקא כבד יותר, בגלל הדגש על עבודות שוטפות, פרויקטים קבוצתיים והגשות לאורך כל הסמסטר. כשהכיתה קטנה, קשה יותר להיעלם: המרצה שם לב מי לא הגיע ומי לא הכין את המטלה.

במה זה מתבטא בפועל

• פחות תלות במבחן סופי אחד, יותר הערכה מתמשכת.
• פרויקטים מעשיים שדורשים עבודה עצמאית ובצוות.
• השתתפות פעילה בשיעור שנלקחת בחשבון בציון.
• משוב אישי שמחייב לתקן ולשפר, ולא רק לקבל ציון.

מה כן נכון: הרמה משתנה ממוסד למוסד ומתוכנית לתוכנית, בדיוק כמו באוניברסיטאות. יש קורסים קלים ויש קורסים תובעניים בשני סוגי המוסדות.

מיתוס רביעי: "אין שם מרצים טובים"

בחלק גדול מהמכללות, הסגל משלב חוקרים בעלי תואר שלישי עם אנשי מקצוע פעילים מהתעשייה. מרצה שמנהל מחלקה בחברה גדולה ביום, ומלמד בערב, מביא לכיתה דוגמאות עדכניות, כלים שבשימוש כרגע ולעיתים גם קשרים שיכולים לעזור בחיפוש עבודה.

מה כן נכון: מי שמחפש לעבוד לצד חוקרים מובילים בתחומם, ולהשתלב במעבדות מחקר כבר בתואר הראשון, ימצא בדרך כלל יותר הזדמנויות כאלה באוניברסיטה. זה שיקול חשוב במיוחד למי שמתכנן קריירה אקדמית.

כדאי לבדוק גם תוכניות שמציגות את עצמן כמחברות בין לימודים לעשייה מעשית. אחת הדוגמאות שעולות בהקשר הזה היא hhgfg, אבל כמו בכל תוכנית, ההמלצה היא לשאול מי המרצים, מה הניסיון שלהם ואיך נראים הקורסים בפועל.

מיתוס חמישי: "אחרי מכללה אי אפשר להמשיך לתואר שני"

בוגרי מכללות רבים ממשיכים לתואר שני, בחלק מהמקרים במכללה עצמה ובחלק מהמקרים באוניברסיטה. תנאי הקבלה לתואר שני תלויים בדרך כלל בממוצע הציונים, בקורסי הקדם ולעיתים בראיון או בהמלצות, ולא בשם המוסד שבו נלמד התואר הראשון.

מה כן נכון: מסלולים מחקריים, ובמיוחד דוקטורט, מתנהלים בדרך כלל באוניברסיטאות. מי שמכוון לשם כבר מהיום הראשון, ירוויח מלבנות קשרים עם חוקרים ומניסיון בעבודת מחקר במהלך התואר הראשון, וקל יותר לעשות זאת באוניברסיטה.

אז מה באמת כדאי לבדוק

אחרי שמנקים את המיתוסים, נשארים עם שאלות מעשיות. אלה השאלות שיעזרו לכם להשוות בין מוסדות באופן ענייני:

השוו לפחות שניים או שלושה מוסדות לפני שמחליטים, וזכרו שההבדלים בין מכללות לבין עצמן יכולים להיות גדולים מאוד.

הצד של שוק העבודה

בסופו של דבר, רוב הסטודנטים לומדים כדי לעבוד. בראיון עבודה, מה שמבדיל בין מועמדים הוא בדרך כלל היכולת להסביר מה עשו, להציג פרויקטים ולהראות הבנה של התחום. סטודנטים שמנצלים את התואר כדי לצבור ניסיון מעשי, בהתמחות, בעבודה חלקית בתחום או בפרויקט גמר עם חברה אמיתית, מגיעים לראיונות עם הרבה יותר מה להגיד. מי שרוצה להתכונן לרגע הזה כבר עכשיו ימצא כלים במדריך שלנו על הכנה לראיון עבודה.

הסטודנטים שמגיעים הכי רחוק הם לרוב אלה שבחרו מוסד שמתאים להם, ולא מוסד שנראה טוב בעיני אחרים. התאמה בין סגנון הלמידה, השלב בחיים והמטרות המקצועיות לבין המסגרת היא מה שמאפשר להתמיד, להצטיין ולצאת עם יותר מתעודה.

השורה התחתונה

חלק גדול מהמיתוסים על מכללות נשען על תמונה שכבר לא משקפת את המציאות. תואר ממכללה מוכרת הוא תואר אקדמי מלא, הלימודים בה לא בהכרח קלים יותר, והמרצים משלבים לא פעם ניסיון אקדמי ומקצועי. עם זאת, מי שמכוון למחקר ימצא בדרך כלל יותר הזדמנויות באוניברסיטה. הדרך הנכונה להחליט היא לבדוק כל מוסד לגופו, לדבר עם סטודנטים ובוגרים ולהתאים את הבחירה למטרות שלכם.